נתיב קדש- כישוף כנעני
נכתב על ידי: יעלה
מקורות- כתבי אוגרית, כתבי פילון מגבל (מתרגומים באנגלית ומתרגום בעברית בספר 'המיתולוגיה הכנענית'), מקורות מודרניים (Whisper of Stone, הקדירה של כרמית, Qadash Kinahnu, קדם וערב). אחד הדברים הראשונים שאת לומדת כמכשפה זה מה מהות המילה witchcraft- מלשון כיפוף המציאות, או כל פרשנות אחרת. באיזה מילים משתמשים הכנענים כדי לתאר כישוף?
חרש (או Charashu, לאישה Charashtu, חרשית)- כמו craftsman, אומן ובעל מלאכה. כמו חרש מתכת, דרוש לו חומר גלם כלשהו לעבד. חרש עובד עם הנפש שלו- כוח החיים שלו, או שהוא יכול גם לקבל עזרה מהאלות והאלים. ככל שהקשר עם האלים יותר טוב, החרש יכול להישען יותר עליהם במקום על כוח החיים שלו. אין כאן חיבור ל'אנרגיה' כללית- אלא לנפש של החרש, או לנפש האלים.
מהסיבה הזאת קשה להבדיל בין כישוף ופולחן.
אז מה בעצם הקשר שלי לאלות ולאלים הכנעניים?
על פי מיתוס שחר ושלים מאוגרית, אל ואשרה הולידו את האלים ולאחר מכן את בני האדם. הכנענים מאמינים שאלוהיהם, ובמיוחד אל ואשרה, הם האבות הקדמונים של האנושות. הם מאמינים שאלים מקומיים או שבטיים הם אבותיהם הקדומים של אותה קהילה או שבט. בני אדם נוצרו בדמות הוריהם ובכל אדם יש חלקיק אלוהי. אלוהים ואנשים הם מאותו גזע ומשתייכים לאותה משפחה מקודשת.
הפנתיאון הכנעני מורכב, ומכיל התייחסויות לאלים שונים, כוכבים, הרים ותהומות, ארץ ושמיים, האנשה של קונפסטים כמו 'הדבר הקדוש הקדום', ואפילו אלהויות כמו 'כינור', 'תירוש היין הצעיר', וכן הלאה. ברשימות האלים הופיעו גם אלים חיתיים, מצריים, ואלים מסופוטמיים שונים.
נתמקד בסקירה קצרה של האלים המוכרים:
אל- אב השנים, אב האנושות. מקודשים לו היין, והשור
אשרה- אם האלים, יוצרת ושומרת היקום לצידו של אל. נקראת גם 'רבת עתירת ים'. מקודשים לה התמר, הזית, האלה והאלון, יעלים, וכל מה שקשור בים
בעל- אל גשם וסערה, שמבטיח את חזרת החיים עם הגשם. מקודשים לו כל תופעות הסערה, וגם מקורות מים מתוקים.
ענת- אלת המלחמה, הציד והפרא, עלמה אמיצה וחזקה. היא מביסה את מוות בקרב, ומבוססת בדם אויביה. מקודשים לה אריות, נשרים, ונחשים, וכמו כן הכרכום, החינה, וחבצלת העמקים.
עשתרת- אלת מיניות, אך גם אלת צדק ומשפט, בטוחה ביופיה ובוטחת במיניותה. (כאן המקום לציין שלא נמצאו עדויות ל'זנות מקדש'). סמלה הוא הכוכב, ומקודשים לה מטאורים.
כושר וחסיס- אל המלאכות והכישוף. מחשל את נשקי האלים, ובונה את ארמון בעל. מקודשים לו כלי הנפחות.
שמש- אלת השמש, אור האלים, עתיקה בחכמתה. אלת טבע וחיים, ושוקעת כל ערב אל עולם המתים.
יריח- אל הירח. אישתו היא ניכל, אב לשבע הכושרות, הסנוניות האחראיות על הריון ולידה.
ניכל- אלת הפרדסים והפירות, בת חירחיב מלך הקיץ, אישתו של יריח.
ובנוסף:
רפאים: רוחות אבות. מוקדשים להם טקסי מרזח, משתה חגיגי וקהילתי.
תרפים. אלי בית. הם מסמלים את חוסן האדם או המשפחה, ומגנים על הבית.
מעשה-חרש: מה אנחנו רוצים לעשות?
הצלחה – הגנה – להחזיר את שאבד (לרפא, לטהר, לתקן)- סילוק
הכנענים הבחינו כין כישוף 'חוקי' ו'לא חוקי'. לא היתה הפרדה בין החוק האלוהי והחוק הארצי, ולרוב 'טובת הקהילה' הגדירה את החוק האלוהי.
כישוף 'חוקי' נעשה למטרות ריפוי, הגנה, שפע, פריון, וטיהור, כמו גם כל כישוף שנעשה למען הקהילה- למשל כישוף התקפי שנועד להגן על העיר.
כישוף 'לא חוקי' הוא כל דבר שהייתם מגדירים כ'לא חוקי' גם באמצעים רגילים (לפגוע במישהו, לקחת משהו בצורה שאינה אתית).
תמיד מומלץ להתייעץ עם האלהות שאתם עובדים איתה. תזכרו שבכישוף מעורבים שני דברים: הנפש שלכם והקשר שלכם לאלהות. כישוף לא חוקי מחליש את שניהם.
באיזה כלים נשתמש?
טיהור- לפני עבודה עם האלים (וכל עבודת חרש היא עבודה עם האלים). מקובל טיהור במים, אפשר לערב שמנים או מי ורדים או להזות מים באמצעות צמחי מרפא כמו רוזמרין למשל.
לחשים: לחש משמש ככלי לחבר בין מקור האנרגיה למטרה שלה.
מבנה לחש כללי:
– קריאה לאלהות
– הקבלה טקסית: להקביל את המטרה שלכם למעשה כלשהו בעלילות האלים, או לתכונה של אלהות (להקביל לבניית ארמון בעל- פניה לכותר וחסיס: כשם שבנית את ארמון בעל, כך אני בונה את המזבח שלי לעבודת האלים)
– להגיד את המטרה
– קריאה בשם מי שהלחש מיועד עבורו (ואם יש אלוהות מסויימת שהוא עובד איתה)
אפשר לעשות זאת על ידי חזרה על הלחש, אמירת הלחש תוך כדי פעולה טקסית, לחזור אחריו מספר פעמים, לשלוח את הלחש על קטורת (אני מעלה קטורת לכוכבים, בדומה לטיהור באמצעות קטורת)
קמעות: חפץ שמוטען בו כוח למען מטרה מסויימת. לעיתים מכילים ייצוג של אלוהות כלשהי או פניה אליה. (למשל 'היי ברוכה לאשרה',או סמל כוכב לעשתרת). הייצוג של האלהות מחברת את הקמע\הלחש אליה, ומאפשר לנו לעבוד.
קמע צריך להטעין בטקס עם האלהות לה הוא מקושר. נהוג לתת מנחת קטורת ונסך.
חפצים טבעיים, צמחים ואבנים – מילים וסמלים חרוטים על מתכת או אבן
מילים ושמות- השם מייצג את המהות. הכתיבה הופכת את המילה לגשמית- ונותנת לנו פעולה טקסית להתמקד בה. כתיבה בא-ב העברי מחברת אותנו גם לשורשים הכנעניים של הכתב.
אם מתאים, אפשר גם 'לאכול את המילים שלך'- לחרוט את המילים על פרי, למשל
צלמיות- צלמיות של התרפים (אלי הבית) משמשות קמיעות וכלי הגדת עתידות. צלמיות המיועדות להגנה נהוג לשים על אדן החלון או בכניסה לבית.
העברה באש- לעבור בעשן של עץ מקודש (שלושת העצים המקודשים הם התמר, קנה הסוף ועץ האשל: מסמלים את נוה המדבר, הנחל, והמדבר) או קטורת מסויימת. לחילופין, ניתן לשרוף ייצוג של מה שרוצים להרחיק.
קשרים ופתיחתם- בעלילת קרת, פתיחת קשר מסמלת את שחרור המחלה. מקורות שונים מתייחסים לליפוף חבל סביב המצח, הידיים, או המיטה, וחיתוך החבל לשחרור המחלה. במידה והשתמשתם בחבל לשחרור מחלה, מומלץ לשרוף אותו לאחר מכן. קשירת קשרים (לרוב מספר אי-זוגי, כמו 3 או 7) מאפשרת לקבע לחש במקומו, מומלץ לקבור את החבל כדי לקבע את הלחש. בעבר השתמשו בחוטי צמר, לבן או שחור (או מלופף שחור ולבן).
מחזור הירח. הירח החדש והירח המלא, שנקרא “ירח מילואות” היו ימים של פולחן, טקסים ועבודה מאגית. תקופת הירח המתמעט, שבמהלכה לא נראית הלבנה בשמים, נחשבה תקופה של אופל, מוות וכליה. לכנענים היו ארבעה אלוהויות ירח: לבנה אלת הירח החדש, סהר אל הירח המתמלא, והזוג יריח וניכל, אל ואלת הירח המלא. עבור תקופת הירח המתמעט אין אלוהות ירח. השבוע המתמעט נשלט על ידי שר מות, אל המוות ועל ידי רשף, אל המגפות והמלחמות.